פסק-דין בתיק ת"א 10500-05

(בטענת הקיזוז של הנתבע לבנק איגוד)

גילגולו של תיק זה קשור לסכסוך שבין מר שלמה גרינברג (להלן: "התובע") לבין מר אליבא שביט (להלן: "הנתבע") שניהלו יחדיו, במסגרת חברות שונות, עסקים בענף היהלומים.

לימים נקלעו העסקים לקשיים, דבר שהוביל לסכסוכים בין התובע לבין הנתבע, כאשר תובענה זו הינה אחת התולדות של סכסוכים אלו.

הראיות בתיק נשמעו על ידי כב' השופט חגי ברנר, שאף נתן ביום 12.1.09 פסק דין הדוחה את התובענה בכללותה (להלן: "פסק הדין המקורי").

התובע הגיש ערעור על פסק הדין המקורי והערעור התקבל באופן שנקבע כי "התיק מוחזר לבית משפט קמא על מנת שיבחן את טענות הקיזוז השונות, לרבות בהתחשב בקביעה המשפטית דנן (כפי שהובעה בפסק הדין של הערעור - ד.א.)" ראה פס"ד ע.א. מחוזי (ת"א) 1309/09.

בעמוד 19 שורות 22-24 לפסק הדין שבערעור נקבע " לאור האמור הרי שמתעורר הצורך להחזיר התיק לבית המשפט קמא, לבירור טענות הקיזוז השונות שהעלו הצדדים ושלא נדונו על ידי בית משפט קמא בפסק דינו".

התיק הוחזר לבית משפט זה על פי הוראות פסק-הדין של בית המשפט המחוזי, ולאחר שבקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון (רע"א 7075/11) ע"י הנתבע, נמחקה ביום 17.10.12.

בינתיים מונה כב' השופט ברנר לשופט בבית המשפט המחוזי ולפיכך הועבר הטיפול בתיק למותב זה.

מכיוון שעיון בפרוטוקולים מלמד כי הצדדים התייחסו בדיון בפני כב' השופט ברנר לטענות הקיזוז שבכתבי הטענות, ובמסגרת פסק-הדין המקורי אף נקבעו ביחס לטענות הקיזוז ממצאים עובדתיים, לא מצאתי לנכון להורות על הליך של הבאת ראיות נוספות והצדדים סיכמו את טענותיהם המשפטיות.

מסגרת הדיון

בכתבי הטענות מופיעות טענות קיזוז שונות שהועלו על ידי הנתבע אשר חלקן הוכרע בפסק-הדין המקורי ובגין טענות אלו לא הוגש ערעור על ידי מי מן הצדדים.

הערעור הופנה אך ורק לגבי טענות הקיזוז של הנתבע כנגד חוב לבנק איגוד, לו ערבו הצדדים, ואשר שולם על ידם כפי שיפורט להלן.

לפיכך, ניסיונו של הנתבע לטעון שוב טענות קיזוז בקשר לתשלומים שבוצעו על ידי הצדדים לבנק לאומי, סוטה ממסגרת הדיון ויש להתעלם ממנו.

העובדות הצריכות לענין כפי שנקבעו על ידי בית המשפט בפסק-הדין המקורי:

א.         התובע שילם לבנק איגוד סכום של 270,000 דולר כאשר כנגד תשלום זה הופטר מיתרת חובו לבנק איגוד.

ב.         מתוך הסך של 270,000 דולר שולם סכום של 633,452 ש"ח  מתוך תמורה שהתקבלה ממכירת משרדיה של חברת ג.ב.ש.ר אחזקות בע"מ שהיו משועבדים לטובת בנק איגוד.

ג.          הנתבע שילם לבנק איגוד סכום של 100,000 דולר כאשר כנגד תשלום זה הופטר מיתרת חובו לבנק איגוד.

ד.         הסכום של 100,000 דולר ששילם הנתבע לבנק איגוד מקורו בכספים שגבה הנתבע בעצמו, בגין חוב שחב צד ג' לחברה, שלחובותיה כלפי בנק איגוד ערבו הצדדים.

אין גם מחלוקת כי חובות חברת ג.ב.ש.ר אופקים (1987) בע"מ לבנק איגוד, שלהם ערבו הצדדים, עלו על 6 מיליון ש"ח (ראה סעיף 41 לתצהיר הנתבע מיום 11.5.08 וסעיף 51 לתצהיר התובע מיום 1.4.08).